עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
שירה  (5)
חיפוש  (3)
חברה  (1)
חברות  (1)
נחת  (1)
עבודה  (1)
ארכיון
מפגש
18/12/2017 08:07
yael
שירה

אַתָּה מְדַבֵּר פְּירוּרִים
פְּירוּרֵי זִיכְרוֹנוֹת טֵעָמִים וְרֵיחוֹת.
אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים מִילִים
מִילִים מָגְדִירוֹתיְשִירוֹת
אַתָּה מִשְׁטָח עִיגוּלִים שֶׁל סֹולֵת 
בְּרוֹך וְעָדִינוּת
מָתַי תֵשָׁטֵחֲ בָּרוּך וְעַדִינוּת 
אֶת הִתְחָבְּטוּיוֹת חַיֵּינוּ?
לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁבֵת שָּׁאַתָּה לֹא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְחָבֵר פְּירוּרִים
אֲבָל לִמַּדְתִּי 
לִמַּדְתִּי לְחָבֵר פְּירוּרִים
לְכָּדוּרִים נְטוּלֵי זִכְרוֹנוֹת
אֵיפֹה נִיפָּגֵש אָבֹא,
אֵיפֹה נִיפַּגֵש


1 תגובות
כמעט
13/12/2017 09:48
yael
שירה

אִוְושׂוֹת קְטַנּוֹתנְשִימוֹת קְטַנּוֹת
מִתְאָמְצוֹת
חִיכּוּכִים קַלִּים קַלִּים וְאָז הָרְפָּיָיה
שׁוּב מַאֲמָץ
מָחְזִיקָה אֶת הְאָוִויר
לֹא נִפְתְּחוּ.
עָדָיין לֹא נִפְתְּחוּ הָכְּנָפָיִים

4 תגובות
שאריות סופה בעינייך
13/12/2017 09:11
yael
שירה
כשהייתי בחורף שלי 
זעופה, זולגת
הייתי זקוקה לחום הלב
לחיבור מנחם
כשהייתי בחורף שלי 
חיפשתי שמישהו
ישמע את הברקים שלי
שירעם איתי על העולם
ועל הקיום
ואתה נסגרת, השתבללת
(כמו זרע מתחת לאדמה)
חיפשתי סימן בעייניך
שאתה רואה אותי. 
אתה היית בקפאון.

עכשיו
אני באביב שלי
אני רוצה לעוף, לצמוח
בעצמי, לבד
אתה מתקרב אלי 
מבקש חומי, מבקש אותי


וכמעט עולה לי
עכשיו? 
עכשיו באת?

ואז אני רואה בעינייך 
שאריות סופה וסערות
שעברו עליך. 

בא.



2 תגובות
בתוך הקיום
11/12/2017 12:59
yael
חיפוש, שירה

בתוך הקיום אני מרחפת
בין הודאות והערך
לבין הפקפוק והבערך
בימים שטופי שמש
אני מאמינה בי ויכולה
ובימים מעוננים
איננו עונה לעצמי, 
לעולם


0 תגובות
משחק או מאבק
11/12/2017 12:47
yael
חיפוש, שירה
רחל, 
רחל המנהיגה
המובילה ולא מובלת
הפמינסטית שלי. 
רועה את הצאן, פוסעת אל הבאר
ומתנהגת כמו אלפי נשים לפניה.
עוטה על עצמה את מדי האישה הנזקקת
הנכנעת, המאופקת, הלא יכולה
מחייכת לגבר הנכון 
והוא כבר מרים את האבן
והאמת שזה לא משחק
זה מאבק
בין רחל הרוצה להיות עצמאית ובין רחל הרוצה להיות נשענת.
0 תגובות
להבה וברוש
03/12/2017 14:57
yael

שני יסודות  /  זלדה                

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ,בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

 

כשהייתי קטנה וחזרתי הביתה לספר בלהט על חוסר צדק כזה או אחר בכיתה.

ראיתי את העיניים של אמא שלי -מקשיבות, מתפעלות וגם נבהלות-

אל תהיי ה'פה' של כל הכיתה. חכי שילדים אחרים יגידו.

אני זוכרת נסיעה באוטו עם אבא שלי וקולגה שלו, מפקח ממשרד החינוך.

השיחה ביניהם התגלגלה על הקושי מול תלמידים, "הדור של היום" וכאלה.

אני בחוסר הבנה מה מקומי בשיחה הצעתי לאותו קולגה לעשות שינוי קריירה.

"אם אין את הלהט, הרצון לגעת בתלמידים למה להישאר"

אני זוכרת את המבט הנבוך של אבא שלי.

 

בשני העבודות האחרונות שלי נתפסתי כאחת עם להט, לוחמת על האמת שלה.

האמת שלא חשבתי על זה הרבה.

הרגשתי שאני פשוט חייבת לדבר, להגיד,להתריע.

אבל הרגשתי גם לאט לאט שיש  אנשים שמתרחקים ממני.

לפעמים האש שורפת.

קצת מעייף להיות כל היום ליד 'נושאת הדגל' שרצה במירוץ שרק היא רואה את סופו.

האמת- גם אני התעייפתי.

החלומות שלי התחלפו.

אני רוצה לקום בבוקר למשהו מונוטוני לחלוטין, שלא משנה או משפיע על כלום.

משהו סתמי שאוכל לגלגל איתו שיחה סתמיתבגן שעשועים

משהו שתמיד אנשים יוכלו להגיד-"או, זה נחמד"

 

ואני בבית כבר 4 חודשים.

שומעת הרצאות טד על ללכת עם החוזקות והיכולות שלי,

נרשמת לקורסים אינטרנטים שמבטיחים מיפוי של היעוד בחיים.

אני יודעת מי אני.

אני להבה.

רק שאני רוצה להיות גם קצת ברוש.

 

0 תגובות
ניסים וחנה
29/11/2017 10:37
yael
נחת

ניסים וחנה


ניסים נכנס עכשיו לטרנד של מקלות ההליכה. כל ערב הוא ואשתו מקיפים את השכונה. אני פוגשת אותם קצת אחרי גן השעשועים, מגלגלים שיחה וממשיכים ביחד. הוא מתעניין בשלומי ובמה אני עוסקת כעת. 

מתרחב לי הלב כשהוא עונה בנחת-  בבית זה טוב, יש לך זמן לדברים שאת אוהבת. 

ותקומי מוקדם שתיהני מהיום.

יש בנינו אחווה של אוהבי אדמה. הוא אמנם עזב את הקיבוץ כדי לגור ליד הנכדים ואני עזבתי את המושב כבר מזמן אבל משהו באוויר קיים. כאילו שאנחנו מריחים את ריח האדמה הרטובה שנמצאת לכל אחד על הלב.  

תראה ניסים איך הגדר של השכנים צמחה מדהים אני אומרת. 

הם יכולים לשבת בחוץ לשתות קפה בפרטיות.

למה לשתות קפה מאחורי גדר הוא אומר. אני אוהב לראות אנשים כשאני שותה קפה, להקדים להם שלום. נו טוב לא הכל אני מבין. אבל מה עם הגדר שלך?

שלי צומחת לאט לאט ובכלל לא אטומה. נראה לי שבחרתי צמח פחות מוצלח. חשבתי להשריש מהגדר של השכנים כמה שתילים ולשתול בין השתילים שלי..

מה פתאום! זה שלך שם השיח של היסמין? הכי טוב. ריח מעולה, פריחה עדינה ומה שחשוב צומח לאט. לא צריך לעבוד אצלו ולגזום כל הזמן. הוא מכבד את הפנאי שלך וצומח לאט.

אני מכיר את המטפס הירוק הזה. מאד דומיננטי ומשתלט. שתלתי הרבה ממנו כשעבדתי במוסדות. הם היו מעוניינים להסתיר קיר אחורי או מעבר. חיפשו משהו מהיר, ירוק, ואטום.

את לא צריכה כזה. היסמין מצוין. תני לו את הזמן שלו, תגזמי רק באביב והוא יתמלא. 

לאט לאט תהיה לך הפינה שלך לקפה עם ריח עדין ופריחה נהדרת.


אני מסתכלת על היסמין האיטי שלי - לתת את הזמן אתה אומר?


תשמעי לו הוא מבין. אומרת אשתו.

ואל תדאגי על העבודה היא אומרת עם מבטא קל. היא מניחה יד על כתפיי ומוסיפה- 

גם זה יגיע בקצב שלו, כמו היסמין.



 

0 תגובות
מחפשת
23/11/2017 23:12
yael
חברה, עבודה, חיפוש, חברות

-אז מה, בבית כל היום?

-כן בגדול.

חשבתי תמיד שאם רק היה לי זמן הייתי עושה מלא דברים.

 ואז הגיע הזמן ודי שכחתי מה זה כל הדברים האלה שרציתי לעשות כל הזמן...

קיצור בעיקר ברשת.

 

-ומה עכשיו, כאילו שולחת קורות חיים וכאלה?

-כן, כלומר לא.

אני לא ממש יודעת למי לשלוח,

להמשיך באותו תפקיד רק במקום אחר?

לשנות כיוון? אולי כמו כולם לשנות, להמציא את עצמי,

להגשים חלום ישן?

(רק צריכה למצוא אותו קודם...)

 

-לא הבנתי , היה לך טוב? אז למה עזבת?

-היה לי מעולה. הרבה אדרנלין, הרבה שעות מחוץ לבית.

 מירוץ אולי בריחה כבר לא יודעת.

הרבה שיחות עם אנשים רחוקים וחד פעמיים על כמה חשוב להיות קרובים.

פחות שיחות אמיתיות עם הקרובים לי באמת.

הרבה לדבר על... פחות לעשות את...

מבינה?

-אולי, אבל תכל'ס, אני מכירה אותך. את מעולה, צ'יק צ'ק את מוצאת משהו ושוב לא נראה  אותך.

 

-חושבת? אני יותר בכיוון של הפעם ממש לחפש,

להבין יותר מי אני וכאלה.

את מכירה אותי מלנטה זמן-

מה אומרת, מה רציתי לעשות פעם? זוכרת את החלומות שלי?

את בעניין להיות איתי רגע בחיפוש הזה?

2 תגובות